קַנָר נָאנְטֵייז CANARD NANTAIS

כתבה מס' 216  (5 מתוך 8 אודות העיר נאנט)

מנת בָּרְַוָז נָאנְטֵייז במוּסְקָאדֶט מקורה באזור הנהר לוּאָר שבמערב צרפת, ובמיוחד בעיר נָאנְט והישובים הסובבים אותה, בשפך נהר זה. באופן מסורתי המנה מוכנה מבשר ברווז מאזור העיר שַׁאלַנְס שמדרום-מערב, כשהוא מבושל עם יין מוסקאדט לבן מקומי ותפוחי-עץ  מהאזור. מנה ארומטית ועשירה. 

ושף-ליאורה שלנו, כבר מוכנה עם מירשם מדוייק ומוקפד להכנת מנה טעימה זו.

המיצרכים: 

1 ברווז שלם כ-2 קילו, חתוך למנות 

2 כפות חמאה 

1 כף שמן זית 

2 בצלים גדולים קצוצים 

2 בצלצלי שאלוט קצוצים 

2-3 שיני שום כתושות 

500 מ"ל יין Muscadet  או יין לבן יבש אחר 

250 מ"ל ציר עוף 

200 מ"ל שמנת מתוקה לבישול 

1 עלה דפנה 

2 ענפי טימין 

מלח ופלפל

ההכנה: 

מתבלים את חלקי הברווז במלח ופלפל. 

בסיר רחב מחממים חמאה ושמן ומשחימים את חלקי הברווז מכל הצדדים. מוציאים את הברווז מהסיר ומטגנים את הבצל, בצלצלי השאלוט והשום עד לריכוך, ומחזירים את חלקי הברווז לסיר. 

מוסיפים יין, את הציר, עלה הדפנה והטימין. 

מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים מכוסה כשעה וחצי. 

מוציאים את חלקי ברווז ושומרים חם. 

מסננים את הנוזל, מוסיפים את השמנת ומבשלים כ-10 דקות עד שהרוטב מסמיך.

 מחזירים את הברווז לסיר עם הרוטב ומחממים עוד מספר דקות.  

מגישים לצד תפוחי אדמה מאודים או פירה. מאד פופולרי באזור להוסיף לקראת סוף הבישול חופן פטריות מוקפצות. 

זו הכתבה ה-5 אודות העיר נאנט. נמשיך לתייר בה ולגלות את אוצרותיה, אתריה ותפנוקיה. 

COURS CAMBRONNE 

כיכר מרשימה שהוקמה בשנת 1791 ומוקדשת לקצין גנרל צרפתי ויקונט ובריגדיר של האימפריה הראשונה פְּיֵיר קַמְבְּרוֹן (1770-1842), במרכז העיר נאנט, מוקפת ב-16 בניינים בסגנון ניאו-קלאסי, מסווגים כולם כמונומנטים היסטוריים. 

עצי בסווד, מגנוליות וערוגות פרחים, מעטרים את הכיכר המלבנית לכל 180 מ' אורכה, ו-50 מ' רוחבה. ובמרכזה, פסלו של קמברון ומזרקה עם מי-שתיה. הגישה לכיכר הינה דרך שערי ברזל מעוצבים בשני הקצוות, ברם, רק עד שעה 21.30.

JARDIN DES PLANTES 

צפונית לתחנת הרכבת של נאנט, ולרובע מאלאקוף, ממוקם גן בוטאני בסנון אנגלי, גן הצמחים של העיר נאנט, שהוקם במהלך המאה ה-19 על שטח של כ-7300 דונם, ואשר מציג מינים רבים של עצים, תעלות מים, מיזרקות מי-שתיה, גשרים, מפלים, פסלים (פסל ז'ול ורן, פסל המראה, הקוצר) ופביליונים. 

הקמליה, צמח סמלי של העיר, בא לידי ביטוי באוסף של 650 זנים שונים. אוסף נוסף של קקטוסים וסוקולנטים נמצא בחממת קקטוסים גדולה. עוד בגן, ז'ארדן ד'אסאי, המציג צמחי קישוט עונתיים, בית ספר לבוטניקה, ופלמאריום - מכון לחקר טפילים של צמחים שונים. 

בין משימות הפארק: שימור מינים מוגנים, ניסויים מדעיים, חקר מחלות, חקר צמחי חופי-ים, קורסי בוטניקה, גינון, חממות, קישוט בפרחים ועוד.

'LE MAILLE-BREZE

ספינה שהושקה בשנת 1955 במספנת העיר לוֹרְיוֹן, כליווי נגד מטוסים, והוסבה בהמשך לליווי כנגד צוללות, ברם, מאז שנת 1988 משמשת כמוזיאון צף, ועוגנת ברציף דֶה לָה פוֹס שבנהר לוּאָר בעיר נָאנְט, ומהווה מקור משיכה מסקרן לאלפי תיירים, בנוסף להיותה מסווגת כמונומנט היסטורי משנת 1991 – ואילך. 

אורכה של מַאיֶה-בְּרֶזֶה 132 מ' ורוחבה 12 מ', ובמהלך הביקור בה, נחשפים תותחי נ"מ, מכ"מים, סונאר, רמפת טילי טורפדו, משגרי רקטות, ציוד נוסף לגילוי עצמים בים, נשקים נוספים, סירות הצלה וציוד עגינה. 

הספינה שימשה רקע הולם לסרט "דַנְקֶרְק" שהופק ב-2017 ותיאר את "מבצע דינמו", במהלכו פונו כוחות בריטיים וצרפתים מהעיר דַנְקֶרְק, במהלך מלחמת העולם השניה.

LAC DE GRAND-LIEU 

אגם גדול הממוקם בדרום-מערב העיר נָאנְט, רדוד ברובו, כ-4 מ' עומק בחורף, אך רק 1.5 מ' בקיץ, ולפיכך, קווי המיתאר שלו משתנים כל הזמן. זהו אזור מוגן (שמורת טבע לאומית), ולפיכך הגישה אליו מוגבלת ל-3 מקומות בלבד: לה שֶׁבְרוֹלְיֵיר במזרח, בּוּאָה וסַן-אִינֵיאַן-גְרַנְד-לְיֶיה בצפון. אפילו הניווט באגם אסור, למעט 7 דייגים בעלי היתר מיוחד. יחד עם זאת, "בית הדייגים" שבכפר פַּאסַאי המהווה מעין מוזיאון ימי, מציג את המערכת האקולוגית של האגם ואת ההיסטוריה של הדייגים המקומיים. 

270 מיני בעלי-כנף, 30 מיני דגים, כ-50 מיני יונקים וכ-20 מיני זוחלים ודו-חיים, בנוסף לכ-470 מיני צמחים ואצות מהווים את אוכלוסיית וסביבת האגם, שבחלקים גדולים ממנו הוא מוצף בערוגות דשא. 

הדיג באגם (צלופחים וקרפיונים בעיקר) – מותר, אך הציד אסור מזה כמה שנים. אגדות ומיתוסים קשורים לאגם זה. ובחודש אוגוסט, במשך יומיים, מזה כ-100 שנים, מתרחש אירוע ענק, בכפר לה שֶׁבְרוֹלְיֵיר, פסטיבל הדייגים, המושך למקום קהל תיירים גדול.

ESTUAIRE DE LA LOIRE 

הנהר הארוך ביותר בצרפת, הלוּאָר, מסיים את דרכו ב-60 הק"מ האחרונים שלו, בין העיר נָאנְט, לאוקינוס האטלנטי. בשפך זה, חיים בסימביוזה מוזרה, בעייתית אך גם אפשרית: אזור טבע אקולוגי עשיר המהווה בית גידול לבעלי חיים ימיים, לבעלי כנף ולמיני יונקים, ומסלול נדידת עופות, לצד נמל ענק תעשייתי ופעיל המארח גופים עתירי פסולת (מאגרי נפט וגז, מפעלי ייצור דשנים ומחסנים), לצד אזור תיירות מפותח ומושך, כשמצפון נמצא אזור הביצות בְּרִיֶיר, ומדרום אגם לֶה גְרַנְד-לְיֶיה, שני אתרי תיירות אטרקטיבים.

השפך מושפע ישירות מתופעת הגאות והשפל, עם הפרשי גובה של עד 6 מ', בזמן הגאות. עומק המים המקסימלי הוא כ-10 מ', עשיר בבוץ, איים קטנים וקני-סוף. לפיכך, מתבצעות לאורכו עבודות חפירה ימיות, לאורך כל השנה, על מנת להקל על הניווט. 

הרשויות המקומיות דאגו להציב יצירות אמנות לאורכו, על מנת לשמרו כאזור תרבות ותיירות, דוגמת סֵרְפַּנְט ד'אוֹשֵׁיאַן, נחש האוקינוס, פסל ענק לאורך כ-130 מ', פרי יצירתו של האמן הסיני הוּאַנְג יוֹנְג פִינְג, שניצב ממש בנקודה בה מתמזג הנהר עם האוקיינוס.