הן היו שלוש אחיות לבית פֶנְסְטֶר (חלון ביידיש), דֶלְקָה, גוֹלְדָה, והֵנְצָ'ה ז"ל. דלקה שׁוּצְבֶּרְג עלתה ארצה בתחילת המאה הקודמת, והקימה כאן משפחה לתפארת. גולדה שְׁבַדְרוֹן נספתה בשואה ביחד עם כל בני משפחתה, למעט בנה אהרון שבדרון שהצליח לעלות ארצה בגפו, ובנה והקים את ביתו ומשפחתו העניפה. הנצ'ה פוֹגֶלְמַן ומשפחתה, ניצלו מזוועות השואה, והצליחו בשנות ה-50 במאה הקודמת, לעלות גם הם ארצה, לבנות ולהרחיב את המעגל המשפחתי.
לזכרן, ובמסגרת "גיבושון משפחתי", החליטו 8 צאצאים, לערוך טיול ג'יפים בדרום רמת-הגולן. את דלקה יצגו בנה שמואל, ו-3 נכדיה: רמי ניצן, עופר ניצן ושאולי ניצן. את גולדה שבדרון ייצג אילן שבדרון, ואילו את הנצ'ה פוגלמן ייצגו גם כן 3 נכדים: דובי פוגלמן, עמיר פוגלמן ועוזי פוגלמן.
מימין לשמאל: שמואל מגן, דובי פוגלמן, עופר ניצן, רמי ניצן, עוזי פוגלמן, אילן שבדרון, עמיר פוגלמן ושאולי ניצן.
בקפה "ארומה" שבצומת צמח, בשעת בוקר, אירע המיפגש הראשוני המרגש, ומיד לאחר הקפה השני של הבוקר (הראשון היה בבית), עלייה על 2 הרכבים, ולא סתם רכבים – טויוטות. כעבור כשעה יתברר לנו שהטויוטות של "הנוחבה" טובות לא רק בדיונות ובמישורים של עוטף עזה, אלא יודעות לפלס היטב את דרכן, גם בין סלעי הבזלת של רמת-הגולן.
אנחנו בתחנה ה-1, האנדרטה לזכר הטייסים התורכים שניספו במהלך טיסה מדמשק לירושלים, בפברואר 1914, ממזרח להָאוֹן, על מנת להרשים בהישגיהם. האנדרטה לזכרם שהוקמה במקום, הוזנחה לאחר מלחמת העצמאות, אך שוקמה מחדש, בעיקר על ידי יֶרַח פַארָן, חבר קיבוץ הָאוֹן, שעשה זאת בהתנדבות, עד מותו ב-2020.
מתחילים לטפס בדרך עפר תלולה במורדות מצוקי האון. ירח פארן קשור גם לאתר השני שלנו, עֵין שׁוּיֶרַח פַארָן, מעיין הזורם אל בריכה מלבנית, שמתחבא לו עמוק בתוך גיא, ואשר שוקם ושופץ גם הוא על ידו.
בשביל הצר שבין חניית הרכבים לבריכה, על צלע ההר, אנו נחשפים ועורכים הכרה עם חַבַלְבָּל הַשִֹּיחַ ועם הצַּלָף. ובהגיענו אליה, הבריכה הצלולה מפתה לרחצה, אך אנו באמצע מאי, וקור המים מרתיע.
ממשיכים בטיפוס ומגיעים לכפר תָאוּפִיק, ממנו נשקף נוף אגם הכנרת ובקעת הירדן, במלוא יופיים. מכפר זה ירו הסורים לעבר קיבוץ תל-קציר, עד שנכבש במהלך מלחמת 6 הימים. לאחר שיטוט בין שרידיו, נגלה הטנק הסורי, שננטש על ידם, נחבא בתוך מחפורת.
תחנתנו הבאה, הפילבוקס, שליד יער מבוא חמה. מוצב בטון מבוצר, המשקיף בעיקר על מורדות הגולן ונהר הירמוך, אשר שימש את הסורים לפני מלחמת 6 הימים, וכיום, מציע נקודת עצירה מעניינת לטיולי ג'יפים וגם לרגליים, בעיקר לקראת השקיעה.
אנו בשעת צהריים, הפסקת שתיה מתבקשת, ואין מקום הולם יותר לכך מעֵין תָאוּפִיק, או עֵין עָקוּב, בלב יער מבוא חמה. שָׁאוּלִי המארגן ורָמִי המוביל, שני בעלי הטויוטות, מפתיעים עם מבחר עוגות, קפה, בירות. משקאות קלים למיניהם ואבטיח צונן, פרוסים על גבי מפה שעל אחד השולחנות שביער.
זו גם העת, לאחר הקפה, לשיחה קולחת, כשהנושא העיקרי: פוליטיקה. רמי שמואל ועופר מככבים, דובי מנסה להטות את השיחה לנושאים אחרים, ורק עוזי נמנע מלהביע דעתו, כיאה לאיש ציבור בעבר הלא-רחוק (מ"מ נשיא בית המשפט העליון).
מסיימים את היום הראשון, בירידה אל הכינרת, בסמוך להר הסוּסיתא, ומקנחים בסעודה קלה, סביב השולחן, שוב בקפה "ארומה" שבצומת צמח, ומבטיחים להיפגש שוב, בשמחות כמובן, במהרה בימינו. תם יום הסיורים הראשון. מתפזרים.
את היום השני מתחילים בקיבוץ גְשׁוּר. והתחנה הראשונה –"ארץ גשור", בית-בד המייצר 10 סוגי שמנים שונים, המתפקד בחלקו כיקב יינות, עם חדר אירוח, עם טעימות, וסיור מלווה בהדרכה. לאחר מספר טעימות, נבחר ונרכש השמן הזוכה, מסוג קוֹרְנַייקִי.
עדיין בגשור, קפיצה לצפון הישוב, למִצְפֶּה דִימָה, על שמו של דימה לויטס ז"ל, בן הקיבוץ, מ"פ בחט' 7 בחיל השריון, שנהרג מאש צלף במהלך "מבצע איתן".
מהמצפה נשקף נוף מרהיב של נחל אל על, נחל סמך, המפגש ביניהם, מושב נָטוּר הסמוך, ומרכז רמת הגולן.
ובדרום הישוב, הפתעה ! נפל של טיל איראני, בלב השדה, רק כמה עשרות מטרים מבתי הקיבוץ. בקרוב, ייהפך לאתר עליה לרגל.
ומגשור ל"הנַחתוֹם", בית מאפה ובית קפה ברמה אירופאית, במיקום הכי לא-צפוי: אזור התעשיה של הישוב בני-יהודה. ובבֵּייקֶרִי "הנחתום", זה שאינו מעיד על עיסתו, שלל דברי מאפה טעימים ומעוצבים.
בשלב זה משתנה הֶרְכֵּב היוצאים לסיור היום השני, שכולל את רמי תושב המקום, שאולי ורעייתו שולמית שהגיעו מקרית-אתא, עופר ורעייתו נועה שהגיעו מגן-נר שבגלבוע, ואני, אילן שבדרון, שנשארתי ללילה בגשור.
יוצאים לדרך. חולפים על פני מיתחם הטורבינות המרשים. הרוח נושבת וכולן בפעולה. מייצרות חשמל. על כביש 98, לפני אנדרטת גדוד 53 סופה, פונים שמאלה, וחולפים על פני אתר הנצחה לחללי גדוד 405 נמר.
אנו לאורך נחל דָלִיוֹת, בלב שדה שופע בשיחי קִפּוֹדָן עם ראשיהם הסגלגלים המרשימים, ואנו לא מפסיקים לצלם.
מגיעים לרוּג'וּם-אֶל-הִירִי, גלגל הרפאים, מיתחם העשוי ממעגלי תילי אבנים, שבמרכזו תל המתנשא לגובה 6 מ', שניבנה כנראה באלף ה-3 שלפנה"ס, או כאתר פולחן, או כאתר אסטרונומי המהווה לוח שנה המבוסס על השמש, או כאתר קבורה.
יורדים בדרך לא דרך (הצחקנו את הטויוטות) לעמק נחל סמך, לאתר הגשר הסורי, שריד למלחמת הטיית מים בין צה"ל לצבא הסורי, בשנות ה-60 של המאה הקודמת. הגשר העשוי מאבני בזלת שחורה, ניצב מעל הנחל שמימיו זורמים כל השנה, וסביבתו שופעת עצי תאנה, צמחיה עשירה, ובעיקר גְּדִילָנִים עם צבעם הסגלגל המרהיב, או הזהוב לאחר שהתייבשו.
אנו בתחתית העמק, אך בפקק תנועה, כי ג'יפאים מכל הארץ, ניצלו את יום השישי הנוח, לסיור ג'יפים בחבל ארץ קסום זה. לאחר קפה שני של הבוקר, ולאחר החלפת מידע עימם, אנו מטפסים על צלע ההר, במסלול ההטייה הנ"ל, מזרחה, אל עבר היעד הבא, עֵין קְשָׁתוֹת.
אום-אל-קנאטיר בשמו הערבי, מהווה כיום אתר מורשת לאומי, מוזיאון ומרכז מבקרים. בעבר היה במקום ישוב יהודי עם בית כנסת מפואר שנהרס במהלך השנים. מנוף ייחודי, מיספור כל אבני המיבנה, עבודת מחשב ממושכת וטכנולוגיה מרתקת, סייעו לשחזר את המיבנה.
הביקור במקום, בתשלום, מתחיל בצפיה בסרטון הדרכה המספר על המקום והליכי השיחזור, ממשיך בירידה אל בית הכנסת, ובהמשך, במורד האתר, בין עצי האלון והחרוב שעל צלע ההר, ובין המשטחים הצהובים של כַּשׁוּת הַשָֹּדֶה, העשב הדביק הזה, השבילים מובילים אל 3 הקשתות, שמאחת מהן בוקעים מי מעיין זכים.
המקום משמש גם לפעילויות של בתי ספר, לכנסים ואפילו כ...גן אירועים.
הסיום במושב נָטוּר, במַגְבֵּנַת משק נעמי, מחלבת בוטיק כפרית המתמחה בייצור שלל גבינות ומשקאות יוגורט, מחלב עיזים, ללא חומרים משמרים. ירון ונעמי דגן מגדלים באהבה במו ידיהם עדר עיזים, והן שמפיקות את החלב המעולה. ובחנות המשק, רכישה מחייבת לקראת חג השבועות.
תם אך לא נשלם. להקת "הפנסטרים" שהפכה לחבורת ג'יפאים, תמשיך בקרוב להיפגש, להתאחד, ולתייר בצוותא בנתיבי רמת הגולן. גולדה, דלקה והנצ'ה פנסטר, בוודאי מביטות בנו מלמעלה, בגאוה.
